התפתחות המח האנושי מתחילה זמן קצר לאחר שהזרעון חודר לביצית. הביצית המופרית מתחילה להתחלק- לשניים, לארבעה, לשמונה, ולשישה עשר- עד שנוצר כדור של תאים.
כעבור שבועיים, כדור התאים מתחיל להתקפל לתוך עצמו ונוצרת צורה של צינור. תהליך הדומה במקצת למה שקורה כשלוחצים את האצבע במרכזו של בלון רך. הקצה התחתון של הצינור זה חוט השדרה, והקצה העליון זה המח.
חלוקת התאים ממשיכה, ובחודשים הראשונים של ההריון נוצרים בתוך המח 250,000 תאים בכל דקה. התאים האלה נקראים נוירונים.
במוחו של אדם בוגר אחד יש כמאה מילארד נוירונים, וכל אחד מהם יכול להתחבר ל- 10,000 נוירונים אחרים! פירוש הדבר שמספר הקשרים האפשריים במח הוא בלתי נתפס- 40,000,000,000,000,000 ארבעים קוודריליון.
הנוירונים במח מאורגנים ברשתות סכובות, ובזכות הקשרים בייניהם אנחנו יכולים לחשוב, לפתור בעיות, להרגיש, לראות, ובעצם לעשות הכל. בתמונה אנחנו רואים רשת אמיתית של נוירונים במח שלנו:
מה זה בעצם נוירון?
נוירון זה תא הבסיס של המח, שמאוד דומה לעץ. יש לו שורשים הנקראים דנדריטים, שבאמצעותם הנוירון מקבל מידע מנוירונים אחרים. יש לו גזע- האקסון, שזהו צינור שדרכו מעביר הנוירון את המידע אל הכפתורים הסופיים, שהם הצמרת של העץ, שמשם ממשיך המידע לנוירון הבא.
הדרך שבה הנוירונים מתקשרים אחד עם השני היא באמצעות כימיכלים מיוחדים, שיוצאים מנוירון אחד ונקלטים בנוירון הבא. הכימיכליים האלה נקראים מעבירים עצביים (באנגלית נוירוטרסמיטרים), כי הם מעבירים מידע בין הנוירונים .
חשוב להדגיש שהנוירונים לא נוגעים אחד בשני אלא קיים ביינים מרווח מיקרוסקופי שנקרא- סינפסה. הסינפסה היא צומת שבה נפגשים הנוירונים. כאשר הכימיכל יוצא מהנוירון אחד הוא חוצה את הסינפסה ונקלט בנוירון הבא.
הסינפסות הן חשובות מאוד מכיוון שכל תהליכי הלמידה במח מתרחשים באמצעות חיזוק או החלשות של הקשרים הללו. הקשרים בין הנוירונים מתחזקים כשאנחנו משתמשים בהם, ונחלשים כאשר אנחנו לא משתמשים בהם. כלומר, כאשר אנחנו לומדים ומתרגלים, הקשרים בין התאים גדלים ומתחזקים. זו הסיבה שאחרי אימון בגיטרה נוכל לנגן שיר ללא אקורדים. אולם, כאשר אנחנו לא מתרגלים, הקשרים נחלשים ומתנוונים.
זכור! מה שלא משתמשים בו הולך לאיבוד! וזו הסיבה שחשוב להתאמן ולתרגל.
